<h1>רבינו ירוחם ני"ג ח"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
חלוקי ברכת המצו' בעל ובלמד. כל מצוה הנעשית מיד שייך לברך בעל כגון על הטבילה על מקר' מגלה על נטילת ידים על הפרשת תרומה על אכילת מצה על אכילת מרור. אבל אם יש שיהוי במצותה אומר בלמד כגון להניח תפלין להתעט' בציצית לישב בסוכה כלומר להיות עטוף להיות יושב להדליק נר חנוכה שיש שיהוי בשיעור שנתנו לה חכמי' וכן לשמו' קול שופר שיש שיהוי לשמו' על סדר הברכו' ולקרא ההלל שמפסיקין בעניית הצבור ראשי פרקים ועוד שאינה חובה תמיד שייך בה לקרות ויש שמברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו משום דברכה זו לא נתקנה לגמרי על מצו' זו שהרי מברכי' אותה אחר המילה אלא נתקנה להודות ולשבח ומה שמברכין על תפלי' של יד להניח ועל של ראש על מצות מפני שלא רצו לתקן ב' ברכו' זו אצל זו בסגנון א' אלא ראשונה כדינה והשניה על שהיא גמר מצוה כל זה כתב וחלק רבינו תם וריב"א חלק דכל מצוה שאיפשר לעשותה על ידי שליח מברך על ומצוה שא"א לעשותה אלא הוא בעצמו מברך בלמד כגון למול דהוא בעצמו חייב למול ולשמוע קול שופר דלא סגי אם הוא לא שמע ולקרא ההלל דאף על גב דשומע כעונה. מצוה לענות ראשי פרקים ועל הטבילה אף על גב דאינו עושה אותה על ידי שליח כיון דאיכא טבילת כלים דיכול לעשותה על ידי שליח מברך בעל ולא פלוג ועוד משום טבילת גרים שמברכין לאחר טבילה כאשר אפרש ועל נטילת לולב לפי שפעמים מברך אחר שנוטלו ולא שייך ליטול וכן הדין בנטילת ידים ולהדליק נר חנוכה אף על גב דיכול לעשותה על ידי שליח דרך בני אדם להדליק כל אחד בביתו משום חבת הנס. וכן נר שבת ועל ספיר' לפי ששליח צבור מברך להוציא מי שאינו יודע לברך לפיכך מברך בעל. ובתפלין נמצא בספרים מדוייקין במצות תפלין וכן כתב רי"ף. ועל התורה מברכין באשכנז לעסוק בדברי תורה ומטעם זה מברכין לאכל מצה ולאכל מרור.
כל המצות כלן מברכין עליהן קודם לעשייתן חוץ מטבילת גר בלבד שעדין קודם טבילה אינו ראוי לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין כך פשו' ומוכח בפסחים ור"י פירש דאין למחות בנשים המברכות אחר טבילה כיון דאיכא גר שאינו יכול לברך אלא אחר טבילה לא פלוג. ובנטילת ידים כתבתי מתי מברכין על הנטילה פי' ודוקא בברכת המצות אבל בברכות של שבח והודאה אין צריך קודם עשייתן כי דוקא בברכת המצות שאומר וציונו מברך תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו.
<h2>דף נא.</h2>
עם הכל רוחץ אדם חוץ מעם אביו וחמיו ובעל חמותו כך פשוט בפסחים.
<h2>דף קד:</h2>
מקום שתקנו חכמים לקצר בברכה אינו רשאי להאריך וכן בהפך. ומקום שאמרו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתו' ושלא לחתום אינו רשאי לחתום וכן לפתוח בברוך כך פשוט בברכות וכתב רבינו תם דכל היכא דהברכות קצרות שפותח בברוך אפי' בברכה הסמוכה לחבירתה כגון ברכה של הבדלה ושל חופה.
<h2>דף קטז:</h2>
סומא פטור מכל המצות. פירוש מדאוריתא אבל מדרבנן חייב כך פשוט בקדושין וכן מוכח בפסחים דחייב מדרבנן וכן מוכח שם דמוציא אחרים בדבר שחייבין מדרבנן ורבינו תם כתב שמברך על המצות שפטו' ויש חולקין עליו ומחלקתם כתבתי נתיב כ"ז ח"א בענין נשים כי דינם שוה.
<h2>דף קיט:</h2>
כל המצות כלן מברכין עליהן קודם לעשייתן חוץ מטבילת גר בלבד שעדין קודם טבילה אינו ראוי לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין כך פשו' ומוכח בפסחים ור"י פירש דאין למחות בנשים המברכות אחר טבילה כיון דאיכא גר שאינו יכול לברך אלא אחר טבילה לא פלוג. ובנטילת ידים כתבתי מתי מברכין על הנטילה פי' ודוקא בברכת המצות אבל בברכות של שבח והודאה אין צריך קודם עשייתן כי דוקא בברכת המצות שאומר וציונו מברך תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו.
